כתוב “לולי ה’ צבאות הותיר לנו שריד, כמעט כסדום היינו לעמורה דמינו”
(ישעיהו א, ט). פירוש הפסוק: אם לא היה הקב”ה משאיר לנו בחסדו שארית
כחשבון המעט, היינו ראוים להיות כלים כסדום ועמורה מבלי שארית כלל
(מצודות).

כתב האמרי אמת (פרשת דברים) שטמון כאן עומק נפלא. פנימיותם של ישראל
היא חלק אלוה ממעל, ולכן לעולם נשארת נקודה קדושה בתוך יהודי שאותה
לא יכולים אף פעם להחטיאה. וכל יהודי תמיד יכול לאחוז בנקודה קדושה זו
ולהגיע להיות כמקדם. וזה שאמר הפסוק “לולי ה’ צבאות הותיר לנו שריד”
– שהיא הנקודה הקדושה שלעולם נשארת בכל יהודי, “כמעט כסדום היינו
לעמורה דמינו” – היינו כלים כסדום ועמורה.

עתה נבין דבר נפלא. כתוב בספר ירמיהו “שלחתיה ואתן את ספר כריתותיה
אליה” (ג, ח). הקב”ה נתן לנו גט ושלח אותנו מאיתו בגלל חטאינו. אך כתוב
בתורה לגבי גירושי אשה: “וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו“
(דברים כד, א). ופירשו חז”ל (יבמום קיג:) “ושלחה מביתו” – מי שמשלחה ואינה
חוזרת, הגט תופס אצלה. יצתה זו שמשלחה וחוזרת, שאין הגט תופס אצל
אשה כזו שמשלחה וחוזרת לבית בעלה.

וכתב השפת אמת (שופטים תרמ”ג), למרות שהקב”ה לכאורה נתן לנו ספר כריתות
ושלח אותנו מאיתו, בני ישראל הם אשה שלעולם חוזרת לבית בעלה, ולא
שייך בה “ושלחה מביתו”. בני ישראל אינם יכולים להיות מנותקים מהקב”ה,
והם תמיד יחזרו אליו יתברך בתשובה, ולכן הגט שנתן לנו ה’ אינו גט!

וכתב האמרי אמת, כלל: כשיש הסתר אפשר לקבל יותר סיוע מהחלק הקדוש
שבתוכנו, מאשר בעת שאין הסתר. והנקודה הקדושה שבתוך כל יהודי מאירה
יותר ככל שהחושך מתגבר. וזה שכתוב בפסוק “עזרה בצרות נמצא מאד”
(תהלים מו ב), כי דווקא בשעת הצרות, עזרתו יתברך מצויה ביותר. ועל כן בתוך
הג’ שבועות של בין המצרים, יכולה הנקודה הקדושה בתוך כל יהודי להאיר
ביותר. ורק צריכים לדעת שהדינים של הקב”ה מלאים חסדים, וצריכים
לאחוז בחסדים.

ה’ אמר למשה רבינו בסנה “אהיה אשר אהיה” (שמות ג יד), פירש רש”י, אהיה
עמם בצרה זאת, אשר אהיה עמם בשעבוד שאר מלכיות. אומר השפת אמת,
“אהיה” בגימטריא כ”א, והם כ”א ימי בין המצרים. אבינו שבשמים מגלה
לנו, שדווקא בעת צרה – בכ”א ימי בין המצרים – הוא יהיה איתנו ויעזור לנו
ביותר, בבחינת “עזרה בצרות נמצא מאד”.

ולכן כתב האמרי אמת, שבקינות של תשעה באב יש אור גדול, אלא שהוא
בהעלם, ומתוך החושך הגמור מתהווה אור מושלם שיהיה לעתיד יום טוב.
ויש לדעת שבדינים יש חסדים גדולים, אלא שהם בהעלם וצריך לאחוז
בחסדים.

מכאן אנו למדים שיש להסתכל על המצבים החשוכים בחיינו באור אחר. אדם
רואה את זמני החושך וההסתר בחייו כזמנים הכי קשים וחסרי ישועה. אבל
אדם הדבק בפנימיות יכול למצא את האור הגדול דווקא בזמנים אלו בחיים.
דווקא בזמנים הקשים והאפלים בחיים, יכול יהודי לעמיק בתוך קרבו ולמצא
את הניצוץ הקדוש המאיר מאורו יתברך, ובזה להאיר את כל חשכו, ולזכות
לדברים נפלאים. יזכנו ה’ להתחבר למקום הקדוש בקרבנו, ולהאיר את חושך
גלותנו המר באור גדול.

ונראה לתת כמה רמזים לענין זה. המילוי שלי “איכה” (אלף יוד כף הא) (עם
הכולל) עולה בגימטריא “ויהי אור” (238 .(וכן המילוי פנימי של “איכה” (לף
וד ף י) עולה בגימטריא “אור” (עם האותיות) (210 .(וזה לרמוז לנו שבתוך כל
הגלות והחורבן והבכי, מסתתר אורו הגדול של הקב”ה!