הרב פינקוס מביא בשם גדולי הדור: שכל אחד יכול לצאת מהימים הנוראים ממש אדם חדש. הוא כותב שאפשר לצאת לגמרי אחרת מהימים האלו. ה’ עושה את האדם בימים האלו פשוט מחדש. אפשר הכל . עלינו רק לדעת זאת ולשאוף לזה.
ועוד , עשרת ימי תשובה הם ימי עמל, הימים של הכי הרבה עמל מכל השנה.
צריך להשתדל מאוד בימים אלו, ומי שישתדל בכל כוחותיו להתקדם אפילו בדבר אחד ויחיד, מובטחת לו סיעתא דשמיא מיוחדת בכל ענייניו.
מי שזוכה לעשות בימים אלה תשובה אמיתית, שינוי מדרכיו הקודמים, לקחת איזשהו נושא אחד ולעבוד עליו ולהשתנות, אפילו בדבר אחד, זוכה להיכנס למצב של “שובה ישראל עד ה’ אלוקיך”, להגיע עד לפני כיסא הכבוד. מובטחת לו סיעתא דשמיא עצומה לשינוי בכל שטחי החיים. ועוד הוא מביא: שע”י עשיית תשובה על דבר אחד זוכה האדם למעין יום כיפור. ז”א, אדם שבעמקות ועקשנות עובד בימים אלו, על עניין מסוים עד שכובש אותו, הוא כביכול עובר, הוא כותב, דרך שער לכיסא הכבוד. ובעשרת ימי תשובה, לכל אחד ואחד ישנה דרגת קירבה לקב”ה, ממש כמו ציבור שלם, לכל אחד יש את זה באופן אישי. החובה הראשונה שמוטלת עלינו היא לייקר את הזמן הזה של עשרת ימי תשובה, בימים אלו שאנחנו מקבלים כלים מהקב”ה לשבור את בניין העוונות שלנו. מה שיסוד ושורש העבודה כותב על הימים האלו: כמובן שאנחנו לא בדרגה הזאת, בכל זאת שנדע למה לשאוף. הוא כותב שכל שבעת הימים (סה”כ נטו נשאר 7 ימי חול בעשרת ימי תשובה, כי יש את יום כיפור ועוד שני ימי ראש השנה) שהם כביכול ימי חול, בימים אלה יפריש אדם עצמו וישב בדד וידום לחקור ולחפש אחר כל פרט ופרט של ‘סור מרע ועשה טוב’. כלומר, בימים אלה, מצד האמת, עדיף למעט כמה שפחות בעניינים גשמיים, אפשר למעט בקניות, למשל, בשבוע זה, לדחות סידורים כמו בנק, רופא שיניים וכו’…ולעסוק יותר בחשבון נפש ועבודה פנימית. זה זמן טוב להתבונן, הוא כותב שאפילו מר”ה הלוואי והיינו בדרגה הזו של לא לדבר שום שיחת חולין, מיום ר”ה עד אחרי יוהכ”פ. למעט גם בדברים הכרחיים בכל מה שאפשר וראוי לכל אדם להתנהג בחסידות בעשרת ימי תשובה אלו, שיעסוק בענייני תשובה ולא יחזור לעבירות והוא כותב שכל יום בימים אלה, בעצם מתקן את כל ימות השבוע של השנה הקודמת ומוחלין לו. הוא מביא בשם האר”י הקדוש: אדם שלא עושה עבירות ומתקן את עצמו למשל ביום שלישי של עשרת ימי תשובה, ע”י זה מוחלין לו על כל ימי שלישי בהם חטא ועשה עבירות במשך כל השנה החולפת.
עשרת ימי תשובה הם ימים שמי שלא הספיק לחזור בחודש אלול, נותנים לו עוד זמן, עוד הזדמנות לתקן ולחזור בתשובה, עד שהשערים של י”ג מידות רחמים ננעלים ביום הכיפורים. זה זמן שאנו רוצים לעשות בו שינוי. מה זה שינוי? שינוי, באופן הפשוט, זה לקבל על עצמנו משהו מבחינה מעשית שלא עשינו שנה קודמת או שלא התמדנו בו. זה מה שנקרא “קבלות”. “קבלות”- זה דבר שצריך חיזוק ודעת איך להתייחס אליו. יש אנשים שמתייאשים כשהם לא מצליחים לעמוד בקבלות שהם מקבלים על עצמם ולא מוכנים לעמוד בזה שוב, ולכן עלינו לקבל על עצמנו משהו שנוכל לעמוד בו באמת בכל השנה כולה, גם בימים קשים ועמוסים. יש שכר עצום בעניין של קבלת קבלות.
עלינו לקחת איזושהי קבלה שתשנה את חיינו, שתגרום לאיזשהו שינוי. מספיק גם קבלה אחת. קודם כל חשוב לא להחמיץ את המוטיבציה להשתנות בימים אלו. לכל אחד מאיתנו יש את המוטיבציה הזו באמת להשתנות ולהיות בן-אדם אחר. הזמן בין תפילת מנחה לנעילה – זה הזמן לפרט את הקבלה שקיבלנו על עצמנו.
זה הזמן לבדוק עם עצמנו איזו קבלה אנחנו יכולים לקבל על עצמנו? שנעמוד בה בכל מצב ובכל זמן. לקחת משהו מרכזי מתוך כל התחומים בהם אנו רוצים להשתנות. נתבונן בשנה הקודמת- נוכל לקחת משהו שהפריע לנו במהלך השנה להתקרב לה’, משהו שהפיל אותנו והרחיק אותנו מה’ וגורם לי להרגיש רע עם עצמי. אם ניקח קבלה בנושא זה – זה יורגש כל השנה כולה.
נתן לקחת דף ולעשות רשימה של דברים שאני צריכה להתחזק בהם ורוצה להשתנות בהם, ומתוך הרשימה אני חושבת מה הדבר העיקרי שגם יש לי מוטיבציה לעשות אותו ? אני מאוד רוצה את זה, זה יעשה לי שינוי בחיים ואני מוכנה למסור נפשי על זה. לחשוב במה אני אוכל להתמיד גם בימים עמוסים ובימי שישי. לחשוב מראש שלא נתייאש מעצמנו אם ניכשל. אם נמצא איזשהו דבר שאנו בטוחות במאה אחוזים שנעמוד בזה ואנו בטוחות בהרגשה שאני יכולה לעשות אותו – רק אז אקבל על עצמי. זה מסירות נפש – לעשות משהו חדש שלא עשינו קודם, משהו שדורש מאמץ. חשוב גם לא לקחת הרבה דברים.
כדאי לקחת שתי קבלות: קבלה “חיצונית” וקבלה “פנימית”. משהו “חיצוני” זה משהו יותר טכני – משהו שמתרגלים אליו ולא נמצאים במאבק תמידי. לא דורש מאמץ עילאי, הופך להיות כבר חלק מהיום יום ונעשה יותר בקלות, כמו: אורך שרוול, תפילת 18 ביום וכו’. יש קבלות יותר פנימיות- שזה יותר עבודה על המידות, דורש אנרגיה, השקעה וכוחות נפש , מאבקים יומיומיים. כמו: כיבוד הורים, שמחה, לחשוב טוב על בעלי ועוד. את הקבלות מפרטים לפני ה’ בין תפילת מנחה לנעילה שזו עת רצון נשגבה ונעלה וזה הזמן לגלות לקב”ה שאני באמת עומדת להשתנות. אם לא עולה איזשהו רעיון , לבקש ולהתפלל לה’ שיאיר לי מה לתקן? מה הכי חשוב? הרב פינקוס מבטיח: שמי שזוכה לעבוד אפילו על דבר אחד , מובטחת לא סיעתא דשמיא בכל תחומי החיים, כי כל קבלה שאנו מקבלים על עצמנו משפיעה על כל תחומי החיים, לא רק בתחום הספציפי . הוא אומר בשם כל גדולי הדור הקודם: ברגע שעובדים על מידה אחת – זה משפיע באופן אוטומטי על שאר המידות. אם לוקחים הכול ביחד – לא מתקדמים כלל. זו הדרכה לדור שלנו. הרב דסלר כותב: עיקר העבודה בימים אלו של יוהכ”פ שנשתוקק לזה ונבקש מה’ עזרה שאזכה לקבל על עצמי קבלות ובאמת להשתנות. מי שעושה את זה מובטח לו שירגיש כל השנה שינוי, הוא לא ירגיש שהוא אותו דבר כמו בשנה שעברה. כאמור זה תלוי “במידת התשוקה הפנימית שבלב”, הכי חשוב שנשתוקק לזה, נעשה רשימה ונתפלל לה’ שנצליח לקיים את הרשימה ונזכה לקבל על עצמנו כל מה שכתוב פה כל השנה ובאמת להשתנות. הקבלה היא לשנה החדשה, ובשנה הבאה נחדש שוב את הקבלות ונחליט מחדש, בהתאם למקום בו אני עומדת עכשיו והיכן שאני צריכה לשפר.
ה”אור ישראל” אומר: אדם שמקבל על עצמו איזושהי קבלה, צריך ללמוד את ההלכות הקשורות לנושא ולהתפלל על זה. “הנשגב והעיקר בשימוש רפואות התורה ותחלואי היצר הוא ללמוד בעֹז ועיון עמוק את דיני המצווה או העבירה עצמה…”. אני צריכה לחזק את עצמי באותם נושאים שקיבלתי על עצמי, אחרת באופן טבעי נחלשים ומתרחקים מהמוטיבציה. הכול תלוי בעניין הלימוד. אם לא ילמד , לא יוכל לעמוד בזה, אלא יעשה לעצמו תוכנית מפורטת להתנתקות מאותה עבירה. כך נחשב שעשה תשובה גמורה באותו נושא.
אחד הדברים החשובים לנשים הוא עניין לימוד הלכות הקשורות לנשים, כמו: שמירת שבת, שמירת הלשון, צניעות וכד’. מי שלא לומדת הלכות שבת ולשון הרע – מובטח לה שתיכשל בדברים האלה. כל הזמן להיות בקשר עם ההלכה ,להיות עקביים בספר הלכה.
לפני קבלות “פנימיות” – חשוב מאוד קודם כל להתחזק בדברים הלכתיים, כמו ק”ש שעל המיטה, ברכות השחר וכו’. כל אישה מחויבת בהם וזה אפשרי.
בעשרת ימי תשובה אומרים סליחות מדי יום, נשים- תשתדלנה לעשות 10 דק’ של סליחות בבית. להתבונן על היום שעבר, לעשות בסוף כול יום חשבון נפש, לחשוב איך עבר היום? לבקש מהקב”ה סליחה על דברים שלא עשינו כרצונו, לחשוב מה הייתי רוצה לשנות? מי שמרגישה רע מאוד עם זה – לא כדאי שתעשה. היא צריכה להודות על מצוות שהיא כן עושה, לספור את המצוות ולייקר אותם במחשבה שלנו. כאשר נייקר את המצוות, נצטער באמת על שלא עשינו אותן.
זמן פירוט הקבלה הוא לפני תפילה נעילה.
אנו נמצאים כעת בימים שבין ר”ה ליום הכיפורים.
הרב פינקוס מביא בשם גדולי הדור: שכל אחד יכול לצאת מהימים הנוראים ממש אדם חדש. הוא כותב שאפשר לצאת לגמרי אחרת מהימים האלו. ה’ עושה את האדם בימים האלו פשוט מחדש. אפשר הכל . עלינו רק לדעת זאת ולשאוף לזה.
ועוד , עשרת ימי תשובה הם ימי עמל, הימים של הכי הרבה עמל מכל השנה.
צריך להשתדל מאוד בימים אלו, ומי שישתדל בכל כוחותיו להתקדם אפילו בדבר אחד ויחיד, מובטחת לו סיעתא דשמיא מיוחדת בכל ענייניו.
מי שזוכה לעשות בימים אלה תשובה אמיתית, שינוי מדרכיו הקודמים, לקחת איזשהו נושא אחד ולעבוד עליו ולהשתנות, אפילו בדבר אחד, זוכה להיכנס למצב של “שובה ישראל עד ה’ אלוקיך”, להגיע עד לפני כיסא הכבוד. מובטחת לו סיעתא דשמיא עצומה לשינוי בכל שטחי החיים. ועוד הוא מביא: שע”י עשיית תשובה על דבר אחד זוכה האדם למעין יום כיפור. ז”א, אדם שבעמקות ועקשנות עובד בימים אלו, על עניין מסוים עד שכובש אותו, הוא כביכול עובר, הוא כותב, דרך שער לכיסא הכבוד. ובעשרת ימי תשובה, לכל אחד ואחד ישנה דרגת קירבה לקב”ה, ממש כמו ציבור שלם, לכל אחד יש את זה באופן אישי. החובה הראשונה שמוטלת עלינו היא לייקר את הזמן הזה של עשרת ימי תשובה, בימים אלו שאנחנו מקבלים כלים מהקב”ה לשבור את בניין העוונות שלנו. מה שיסוד ושורש העבודה כותב על הימים האלו: כמובן שאנחנו לא בדרגה הזאת, בכל זאת שנדע למה לשאוף. הוא כותב שכל שבעת הימים (סה”כ נטו נשאר 7 ימי חול בעשרת ימי תשובה, כי יש את יום כיפור ועוד שני ימי ראש השנה) שהם כביכול ימי חול, בימים אלה יפריש אדם עצמו וישב בדד וידום לחקור ולחפש אחר כל פרט ופרט של ‘סור מרע ועשה טוב’. כלומר, בימים אלה, מצד האמת, עדיף למעט כמה שפחות בעניינים גשמיים, אפשר למעט בקניות, למשל, בשבוע זה, לדחות סידורים כמו בנק, רופא שיניים וכו’…ולעסוק יותר בחשבון נפש ועבודה פנימית. זה זמן טוב להתבונן, הוא כותב שאפילו מר”ה הלוואי והיינו בדרגה הזו של לא לדבר שום שיחת חולין, מיום ר”ה עד אחרי יוהכ”פ. למעט גם בדברים הכרחיים בכל מה שאפשר וראוי לכל אדם להתנהג בחסידות בעשרת ימי תשובה אלו, שיעסוק בענייני תשובה ולא יחזור לעבירות והוא כותב שכל יום בימים אלה, בעצם מתקן את כל ימות השבוע של השנה הקודמת ומוחלין לו. הוא מביא בשם האר”י הקדוש: אדם שלא עושה עבירות ומתקן את עצמו למשל ביום שלישי של עשרת ימי תשובה, ע”י זה מוחלין לו על כל ימי שלישי בהם חטא ועשה עבירות במשך כל השנה החולפת.
עשרת ימי תשובה הם ימים שמי שלא הספיק לחזור בחודש אלול, נותנים לו עוד זמן, עוד הזדמנות לתקן ולחזור בתשובה, עד שהשערים של י”ג מידות רחמים ננעלים ביום הכיפורים. זה זמן שאנו רוצים לעשות בו שינוי. מה זה שינוי? שינוי, באופן הפשוט, זה לקבל על עצמנו משהו מבחינה מעשית שלא עשינו שנה קודמת או שלא התמדנו בו. זה מה שנקרא “קבלות”. “קבלות”- זה דבר שצריך חיזוק ודעת איך להתייחס אליו. יש אנשים שמתייאשים כשהם לא מצליחים לעמוד בקבלות שהם מקבלים על עצמם ולא מוכנים לעמוד בזה שוב, ולכן עלינו לקבל על עצמנו משהו שנוכל לעמוד בו באמת בכל השנה כולה, גם בימים קשים ועמוסים. יש שכר עצום בעניין של קבלת קבלות.
עלינו לקחת איזושהי קבלה שתשנה את חיינו, שתגרום לאיזשהו שינוי. מספיק גם קבלה אחת. קודם כל חשוב לא להחמיץ את המוטיבציה להשתנות בימים אלו. לכל אחד מאיתנו יש את המוטיבציה הזו באמת להשתנות ולהיות בן-אדם אחר. הזמן בין תפילת מנחה לנעילה – זה הזמן לפרט את הקבלה שקיבלנו על עצמנו.
זה הזמן לבדוק עם עצמנו איזו קבלה אנחנו יכולים לקבל על עצמנו? שנעמוד בה בכל מצב ובכל זמן. לקחת משהו מרכזי מתוך כל התחומים בהם אנו רוצים להשתנות. נתבונן בשנה הקודמת- נוכל לקחת משהו שהפריע לנו במהלך השנה להתקרב לה’, משהו שהפיל אותנו והרחיק אותנו מה’ וגורם לי להרגיש רע עם עצמי. אם ניקח קבלה בנושא זה – זה יורגש כל השנה כולה.
נתן לקחת דף ולעשות רשימה של דברים שאני צריכה להתחזק בהם ורוצה להשתנות בהם, ומתוך הרשימה אני חושבת מה הדבר העיקרי שגם יש לי מוטיבציה לעשות אותו ? אני מאוד רוצה את זה, זה יעשה לי שינוי בחיים ואני מוכנה למסור נפשי על זה. לחשוב במה אני אוכל להתמיד גם בימים עמוסים ובימי שישי. לחשוב מראש שלא נתייאש מעצמנו אם ניכשל. אם נמצא איזשהו דבר שאנו בטוחות במאה אחוזים שנעמוד בזה ואנו בטוחות בהרגשה שאני יכולה לעשות אותו – רק אז אקבל על עצמי. זה מסירות נפש – לעשות משהו חדש שלא עשינו קודם, משהו שדורש מאמץ. חשוב גם לא לקחת הרבה דברים.
כדאי לקחת שתי קבלות: קבלה “חיצונית” וקבלה “פנימית”. משהו “חיצוני” זה משהו יותר טכני – משהו שמתרגלים אליו ולא נמצאים במאבק תמידי. לא דורש מאמץ עילאי, הופך להיות כבר חלק מהיום יום ונעשה יותר בקלות, כמו: אורך שרוול, תפילת 18 ביום וכו’. יש קבלות יותר פנימיות- שזה יותר עבודה על המידות, דורש אנרגיה, השקעה וכוחות נפש , מאבקים יומיומיים. כמו: כיבוד הורים, שמחה, לחשוב טוב על בעלי ועוד. את הקבלות מפרטים לפני ה’ בין תפילת מנחה לנעילה שזו עת רצון נשגבה ונעלה וזה הזמן לגלות לקב”ה שאני באמת עומדת להשתנות. אם לא עולה איזשהו רעיון , לבקש ולהתפלל לה’ שיאיר לי מה לתקן? מה הכי חשוב? הרב פינקוס מבטיח: שמי שזוכה לעבוד אפילו על דבר אחד , מובטחת לא סיעתא דשמיא בכל תחומי החיים, כי כל קבלה שאנו מקבלים על עצמנו משפיעה על כל תחומי החיים, לא רק בתחום הספציפי . הוא אומר בשם כל גדולי הדור הקודם: ברגע שעובדים על מידה אחת – זה משפיע באופן אוטומטי על שאר המידות. אם לוקחים הכול ביחד – לא מתקדמים כלל. זו הדרכה לדור שלנו. הרב דסלר כותב: עיקר העבודה בימים אלו של יוהכ”פ שנשתוקק לזה ונבקש מה’ עזרה שאזכה לקבל על עצמי קבלות ובאמת להשתנות. מי שעושה את זה מובטח לו שירגיש כל השנה שינוי, הוא לא ירגיש שהוא אותו דבר כמו בשנה שעברה. כאמור זה תלוי “במידת התשוקה הפנימית שבלב”, הכי חשוב שנשתוקק לזה, נעשה רשימה ונתפלל לה’ שנצליח לקיים את הרשימה ונזכה לקבל על עצמנו כל מה שכתוב פה כל השנה ובאמת להשתנות. הקבלה היא לשנה החדשה, ובשנה הבאה נחדש שוב את הקבלות ונחליט מחדש, בהתאם למקום בו אני עומדת עכשיו והיכן שאני צריכה לשפר.
ה”אור ישראל” אומר: אדם שמקבל על עצמו איזושהי קבלה, צריך ללמוד את ההלכות הקשורות לנושא ולהתפלל על זה. “הנשגב והעיקר בשימוש רפואות התורה ותחלואי היצר הוא ללמוד בעֹז ועיון עמוק את דיני המצווה או העבירה עצמה…”. אני צריכה לחזק את עצמי באותם נושאים שקיבלתי על עצמי, אחרת באופן טבעי נחלשים ומתרחקים מהמוטיבציה. הכול תלוי בעניין הלימוד. אם לא ילמד , לא יוכל לעמוד בזה, אלא יעשה לעצמו תוכנית מפורטת להתנתקות מאותה עבירה. כך נחשב שעשה תשובה גמורה באותו נושא.
אחד הדברים החשובים לנשים הוא עניין לימוד הלכות הקשורות לנשים, כמו: שמירת שבת, שמירת הלשון, צניעות וכד’. מי שלא לומדת הלכות שבת ולשון הרע – מובטח לה שתיכשל בדברים האלה. כל הזמן להיות בקשר עם ההלכה ,להיות עקביים בספר הלכה.
לפני קבלות “פנימיות” – חשוב מאוד קודם כל להתחזק בדברים הלכתיים, כמו ק”ש שעל המיטה, ברכות השחר וכו’. כל אישה מחויבת בהם וזה אפשרי.
בעשרת ימי תשובה אומרים סליחות מדי יום, נשים- תשתדלנה לעשות 10 דק’ של סליחות בבית. להתבונן על היום שעבר, לעשות בסוף כול יום חשבון נפש, לחשוב איך עבר היום? לבקש מהקב”ה סליחה על דברים שלא עשינו כרצונו, לחשוב מה הייתי רוצה לשנות? מי שמרגישה רע מאוד עם זה – לא כדאי שתעשה. היא צריכה להודות על מצוות שהיא כן עושה, לספור את המצוות ולייקר אותם במחשבה שלנו. כאשר נייקר את המצוות, נצטער באמת על שלא עשינו אותן.
זמן פירוט הקבלה הוא לפני תפילה נעילה.
