בְּהַשְּרָאת הֶחֳמָרִים הַנִלְּמָדִים בְּקּורְּס הַ טִפּול הַתוֹרָנִי שֶל חַוָה שְּמִילוֹבִיץ – ציפורה סבתו
בס”ד י”ב באלול התשפ”ב ציפורה סבתו
אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בַּוִּדּוּי אָנוּ אוֹמְרִים :”אֲבָל חָטָאנוּ אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ וְאַנְשֵׁי בֵּיתֵנוּ”.
מָה פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל וִדּוּי זֶה? מַדּוּעַ עָלַי לְהִתְוַדּוֹת עַל חַטָּאֵי אֲבוֹתַי?
בְּוִידוּי זֶה אֲנִי מְשַׁחְרֶרֶת אֶת עַצְמִי וְאֶת נִשְׁמָתִי מֵעָמְקוֹ שֶׁל הַחֵטְא שֶׁדָּבַק בִּי, וַאֲנִי מְבַקֶּשֶׁת מִמְּךָ סְלִיחָה עַל חֲטָאַי עֲוֹנֹתַי וּפְשָׁעָי וּבְצוּרָה פְּעִילָה אֲנִי מְנַתֶּקֶת אֶת שַׁרְשֶׁרֶת הַחֵטְא שֶׁהָיְתָה לְפָנַי וְלֹא מַמְשִׁיכָה בְּכָךְ. וְזוֹ תְּשׁוּבָה לָעֹמֶק.
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם
אַתָּה כָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה: “פֹּקֵד עַוֹּן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי.” (שְׁמוֹת כ,ד)
וְכֵן גַּם כָּתַבְתָּ : “לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ.” (דְּבָרִים כד טז)
וְלִכְאוֹרָה- סְתִירָה, אֶלָּא הַהֶסְבֵּר הוּא כָּךְ- אִם אָדָם מַמְשִׁיךְ אֶת חֲטָאֵי אֲבוֹתָיו הֲרֵי הוּא עָתִיד לְהֵעָנֵשׁ גַּם עַל חֲטָאָיו שֶׁלּוֹ וְגַם עַל חֲטָאֵיהֶם שֶׁלָּהֶם, וְאָז חָלָה עָלָיו גְּזֵרַת “פֹּקֵד עָוֹן אָבוֹת” אֲבָל אִם הוּא לֹא מַמְשִׁיךְ חֲטָאֵי אֲבוֹתָיו הֲרֵי שֶׁאֵינוֹ בִּכְלָל זֶה .
לָכֵן אֲנַחְנוּ בְּוִדּוּי הַזֶּה עוֹצְרִים וּמְנַתְּקִים עַצְמֵנוּ מֵחֲטָאֵי דּוֹרוֹת עָבָרוּ כְּדֵי שֶׁלֹּא תָּחוּל עָלֵינוּ הַגְּזֵרָה הַזּוֹ, וְלָכֵן עָלֵינוּ לְהַצְהִיר בְּצוּרָה וַדָּאִית שֶׁאֵינֶנּוּ מַמְשִׁיכִים בְּכָךְ- גַּם אִם אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים מָה הֵם הַחֲטָאִים הַלָּלוּ.
וְאֵין כָּאן פְּגִיעָה חָלִילָה בְּמָה שֶׁאֲנַחְנוּ חַיָּבִים בִּכְבוֹדָם מִשּׁוּם שֶׁבַּזֶּה אֲנִי מַצִּילָה אֶת עַצְמִי וְאֶת הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים מִלְּהַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת בְּטָעוּת.
אָנָּא ה’
עֲזֹר לִי לָקַחַת מִבֵּית הוֹרַי וְאָבוֹת-אֲבוֹתַי רַק אֶת הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ וַעֲזֹר לִי לְהַפְרִיד וּלְהָסִיר מֵעָלַי אֶת מָה שֶׁלֹּא כִּרְצוֹנְךָ.
אֲנִי רוֹצָה לִזְכּוֹת לְמַהֲלָךְ נַפְשִׁי עָמֹק שֶׁל הַצִּוּוּי הַנִּצְחִי “לֵךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ מִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךְ”
הַצִּוּוּי שֶׁמְּהַדְהֵד בְּתוֹכִי וּמוֹצִיא אוֹתִי לְדֶרֶךְ חֲדָשָׁה.
בָּעֹמֶק- זֶהוּ גַּם רְצוֹן כָּל הַדּוֹרוֹת לְפָנַי שֶׁאַמְשִׁיךְ אוֹתָם כִּרְצוֹנְךָ וְעַל יְדֵי זֶה יִזְכּוּ גַּם הֵם לַהִתְעַלּוּת בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וּלְתִקּוּן נִשְׁמָתָם.
אָנָּא ה’ רַחֵם עָלַי
וּבָרַךְ אוֹתִי בְּדַעַת נְכוֹנָה וּמְיֻשֶּׁבֶת שֶׁאֵדַע לְהַבְחִין בְּדַקּוּת הַדְּבָרִים וְאֵדַע מָה לָקַחַת וְעַל מָה לְוַתֵּר, מָה לְהַמְשִׁיךְ וְעַל מָה לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה.
שֶׁהֲרֵי בַּוִּדּוּי הַזֶּה אֲנִי לוֹקַחַת אַחְרָיוּת עַל מִי שֶׁאֲנִי וְעַל כָּל מָה שֶׁקִּבַּלְתִּי מֵאֲבוֹתַי וְאָבוֹת-אֲבוֹתַי וּבוֹחֶרֶת לְשַׁיֵּךְ עַצְמִי רַק אֶל הַטּוֹב שֶׁהָיָה בָּהֶם הַגָּלוּי וְהַצָּפוּן.
וּבוֹחֶרֶת לְנַתֵּק עַצְמִי מֵחֲטָאִים וּמִדְּרָכִים לֹא נְכוֹנוֹת שֶׁהָיוּ בֶּעָבָר בַּדּוֹרוֹת שֶׁקָּדְמוּ לִי, וְעַל יְדֵי זֶה – זַכֵּה אוֹתִי לְהִתְקַדֵּם לִתְשׁוּבָה מֵאַהֲבָה.
כִּי בָּעֹמֶק – הָעֲבוֹדָה הַנַּפְשִׁית הַזּוֹ מְקַדֶּמֶת אוֹתִי עוֹד שָׁלָב אֵלֶיךָ, לְקֶשֶׁר אֲמִתִּי אִתְּךָ, אֱ-לֹהִי.
מִפְּנֵי שֶׁבָּאֹפֶן הַזֶּה אֲנִי מִתְחַבֶּרֶת לַשֵּׂכֶל הָאֱ-לוֹהִי וּמְבִינָה שֶׁבְּעֹמֶק הַנְהָגָתְךָ אִתִּי בְּכָל מָה שֶׁעָבַר עָלַי עַד כֹּה וְכָל מָה שֶׁקִּבַּלְתִּי מֵהוֹרַי וּמֵאֲבוֹת-אֲבוֹתַי טָמוּן חֶסֶד עָצוּם וְאִי אֶפְשָׁר הָיָה לִקְרֵבֵנִי אֶל הַטּוֹב כִּי אִם בְּדֶרֶךְ זוֹ, וְהַחֶמְלָה הַזּוֹ מְבִיאָה אוֹתִי לֶאֱהֹב אוֹתְךָ וְלִהְיוֹת מְרֻצָּה מֵהַנְהָגָתְךָ עִמִּי, שֶׁזּוֹ תַּכְלִית וְשֹׁרֶשׁ לַעֲבוֹדָתְךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה.
בַּבְּחִירָה שֶׁלִּי לְהִתְקַדֵּם לְכִוּוּנְךָ אֲנִי בּוֹחֶרֶת לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַטּוֹב שֶׁקִּבַּלְתִּי וְנִפְרֶדֶת מֵהַמְּיֻתָּר וְהַשָּׁגוּי, וּבְכָךְ אֲנִי עוֹשֶׂה חֶסֶד עָצוּם עִם נִשְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל אֲבוֹת-אֲבוֹתַי שֶׁבָּאוֹת עַל יְדֵי לְתִקּוּנָם הַשָּׁלֵם “בָּרָא מְזַכֶּה אַבָּא”.
וְעַל יְדֵי זֶה מִתְקָרֶבֶת הַגְּאֻלָּה וְהַנְּשָׁמוֹת זוֹכוֹת לְנֹעַם עֵדֶן עוֹלָמוֹת טְהוֹרִים שֶׁל מַעְלָה וּמֵעֲתִירוֹת בַּעֲדֵנוּ וּמְסַיְּעוֹת אוֹתָנוּ בִּתְפִלָּתָם לְהַמְשִׁיךְ בַּמַּסָּע.
הַתִּקּוּן שֶׁל נִשְׁמָתֵנוּ מַשְׁפִּיעַ לְדוֹרוֹת קָדִימָה וּמַשְׁפִּיעַ לְדוֹרוֹת אָחוֹרָה, וְיוֹצֵר תִּקּוּנִים עֲמֻקִּים וְרִפּוּי עָמֹק עַד שָׁרְשָׁם שֶׁל דְּבָרִים .
זַכֵּה אוֹתִי, אָמֵן!
מיוחד ללג בעומר ללמוד סודות מרפאי לב חוה שמילוביץ והרב הגאון הרב מדרכי שריקי
שיעור מיוחד לכבוד ל”ג בעומר יום הילולת התנא הקדושרבי שמעון בר יוחאי שגילה לנו את פנימיות התורה והזוהר הקדוש ריפוי הנפש היהודית ברובד השורשי ביותר הוא רק ע”י סודות התורה להדליק את האש הפנימית שבתוכך ללמוד סודות מרפאי לב ולחיות את חייך ללא סבלעם חוה שמילוביץוהרב הגאון הרב מדרכי שריקי-מכון רמח”ל הרשב”י ועולם התיקון לצפייה