כתב השומר אמונים
(אגרות השומר אמונים, אגרת מט):
תדעו בניי, שעיקר הכל
צריך כל אדם לעשות
בכל יום חשבון הנפש,
שהקב“ה המרחם,
היותר מרחם מכל בעלי הרחמים,
והוא הצופה ומביט
ומשגיח על כל בריותיו,
ואלמלי יצוייר העדר שפעו
על רגע חלילה, היו הכל
בטלין ומבוטלין,
והוא משגיח בהשגחה פרטית
על כל בריה ממש, ורחמיו
וחסדיו מרובים עלינו תמיד,
אם כן האיך נחשוב שהקב”ה
הוא יעזוב אותנו חס מלהזכיר.

רק הקב“ה מנסה אותנו
עד היכן יגיע בטחוננו אליו,
והאם לא נעזוב אותו חס ושלום.
והקב“ה שש ושמח כביכול
אם יש בנמצא בר דעת שיוכל
לקבל יסורים באהבה ולא לבעוט,
ואינו עוזב אהבת ה’ יתברך,
אפילו בשעת הדוחק
והיסורים חס ושלום,
עכ”ד השומר אמונים.

יוצרי ובוראי, אני יודע
שאתה מרחם עלי יותר
מכל מרחם, ואוהב אותי
יותר מכל אוהב, וכל מה שעובר
עלי הוא בהשגחה.

אני יודע שכל היסורים
שעוברים עלי הם נסיונות
לראות עד היכן מגיע בטחוני בך.

אבי מרחמי,
אני בוטח בך שאתה טוב
ומטיב וכל מה שעובר
עלי הוא לטובה, ואני לא
עוזב את אהבתי אליך
לעולם, אפילו בשעת
הדוחק והיסורים.

הכל טוב בעולמי, ואני בטוח.

כתב עוד השומר אמונים
(מאמר השגחה פרטית פרק יב):
גם בעידן גזירה, זה גם כן
לטובתינו בלי שיעור וחקר,
ובוודאי בלי ספק שאין שום גוי
או רשע, שיכה ויגע באיזה
בר ישראל, בלי השגחת
הבורא הרחמן עלינו.
והכל ספור למעלה,
להיטיב לנו באחריתנו,
בכל מיני טובות.

וחזק ואמץ אחי, ותתחזק
באמונת הבורא, ואל תתפתה
מהפתאים הכסילים המדברים
ומטיחים דברים כלפי מעלה
חס ושלום, ומהרהרים אחר
הבורא ברוך הוא הרחמן
ובעל החסד, שכל דרכיו
המה חסדים גדולים.

כי אלו הפתאים ירדו לשאול תחתית
ולא יהא תקומה לנפשם, כי בנפשם
הוא מה שמדברים ומטיחים
דברים כלפי מעלה. כי מצינו
אפילו גדולי התנאים, שהיה בוודאי
כל כוונתם רק לשמים, עם כל זה
נענשו לפעמים על דיבור קל
של הטחת דברים כלפי מעלה.
כל שכן איש כסיל ופתי אשר לא
ידע בין ימינו לשמאלו, ואנשים
כערכינו, חלילה מלדבר איזה
דיבור, או להרהר איזה הרהור
כל שהוא חס ושלום, כי דרכי
אלקינו חסד ואמת, טוב ה’
לכל, ורחמיו על כל מעשיו.

וכתב היערות דבש
(ח”ב עמ’ שעט באגרת תנחומין
המתורגם ללשון הקודש):
איזה סיבה יש לנו לבכות
על מעשי הקב”ה, האם אנו
יודעים מהו טוב ומהו רע?
האם אנו חכמים כה’ ברוך הוא?
האם אנו רחמנים כמוהו?
מיטיבים כמוהו? מרחמי
יתומים כמוהו? אוהבי חסד
ורחמים כמוהו? רואים את
הנולד כמוהו? גומלי צדקות
כמו הקב”ה? הוא הוא
החכמה, והרחמנות,
והאמת, ע”כ.

כתב רבי משה רוזנשטיים
(אהבת מישרים, סימן מג):
כל יסורי הגוף, אף היותר
גדולים, אין ראוי לצפות
להם לבואם (כי אם ליחידי סגולה)
ולא להתפעל מהם עת בואם,
ח“ו, מפני שהמה בלתי
מציאותיים ולבלתי ממשיים
אך בדמיון לבד. והראיה על זה
שכמעט רגע שיסורו מן האדם
היו כלא היו, לא יצטער האדם
עליהם, כי אם יש לו עוד
נחת רוח מהרווחה שלו.
זה מורה שגם עת היותם
אין בהם ממש, כי אם כאב
בלבד. הידיעה הזאת תקל מאוד
לאדם לסבול אותם, כי רב הקושי
לסבול יסורים הוא מפני
שנראים לאדם לדברים נוראים
ממשיים ומבהילים אותו,
ויתבלבל דעתו עליו ותאבד
ממנו מנוחת נפשו והכח
והאומץ לעמוד כנגדם ולסבלם, ע”כ.

הקושי הגדול לסבול
יסורים ולעמוד כנגדם
אינו מהיסורים עצמם,
אלא מהסתכלות עליהם.
ממה שאני מדמיין שהם.
מעצם הבהלה מהם.
מזה שאני רואה אותם
לדברים נוראים וממשיים.
הסתכלות זו על היסורים,
היא זו שמבלבלת את הדעת
ונוטלת את הכח והאומץ
לעמוד כנגדם ולסבלם.

אני מפסיק לדמיין
שהיסורים הם דברים
נוראים וממשיים.

אני מבין שהבהלה
שאני מביא על עצמי
מהיסורים, הוא יותר
גרוע ועצם היסורים עצמם.
אני הוא שמייסר את עצמי באמת.

אין ביסורים ממש,
אלא דמיון בלבד.

אני בוחר לשנות את
המבט שלי על היסורים
שעוברים עלי.

אני לא מתפעל
מהיסורים הבאים עלי.

אני לא מתבלבל
מהיסורים הבאים עלי.

יש לי מספיק כח
ואומץ לסבול את
כל היסורים הבאים עלי.

chavaor.co.il/למה-כדאי-לך-להיות-מחוברת-לבורא/

ההסתכלות שלי על יסורים
היא הבעיה, לא היסורים עצמם.

אני מתאמנת לסמוך
ולתת אמון מלא

אני מוכנה להפנים
ולהכיר שהקב”ה עושה
לאדם רק טוב ואת
הטוב ביותר!

באמת איני יודעת
מה טוב בשבילי במצבי
העכשיוי, ורק אתה הקב”ה
יודע מה הטוב האמיתי
בעבורי, התפילה הגבוה-
שהשם יתברך תיטיב
עימי כראות עינך.

גם הרע מאיתך לטובה!
כי אין רע יורד ממך
יתברך הרע זה ההתנגדות
שלי להנהגתך איתי
ולגזרותיך.