כתוב שכל אחד שיושב בסוכה הוא בן חורין, מה עניין החירות בסוכות? מה
מבקשים מאיתנו בסוכות?
באמת בדור שלנו לא מרגישים את זה כ”כ אבל מבקשים מאיתנו בפנימיות-
שלא נחשוב על העוה”ז בתור התכלית של החיים מבקשים מאיתנו לפני
שמתחילים את השנה – צאו מהבית, צאו מכל קנייני העוה”ז מכל
ההשתעבדות שלנו לעוה”ז מכל העבדות שלנו. כמה שאנו כ”כ זקוקים לעוה”ז
– צאו החוצה.
7 ימים תהיו בסוכה – שם אין מיקרוגל, מג’ימיקס ,תנור וכל מה שיש בבית-
לצאת מההשתעבדות לחומר. וזה תנאי לשמחה אמיתית. אדם ששמח באמת
– בן חורין- הוא לא זקוק לכלום. ככל שהוא לא זקוק לכלום – הוא יותר
שמח.
לכן חג הסוכות הוא זמן שמחתנו שעניינו להתנער מענייני העוה”ז,
ולהתבודד עם הקב”ה בסוכתו. היום אנו לא מרגישים את זה כמו אז, בעבר-
אדם היה יוצא מן הסוכה, הסוכה לא היתה בתוך הבית ואז הוא הרגיש – אני
ממש עם הקב”ה. אין לו טלפון. היום פלאפון נכנס גם לסוכה, אז זה כבר לא
אותו הדבר. אך בכל אופן בסוכה, אנחנו פחות שקועים בענייני הבית ובחג
הסוכות מתנערים מהכל- מידת חג הסוכות היא “אהבה” – החיבוק שהקב”ה
כביכול מחבק אותנו- הסוכה מרמזת על חיבוק, וע”י זה אנחנו זוכים ממש
לפרוש מכל שקיעות בעוה”ז. ומתוך זה שאנו מתנערים מהחומר, ממה
שלוקח אותנו למטה, ע”י זה באמת אפשר לשמוח.
‘יסוד ושורש העבודה’- שלח לחמך על פני המים.
מה לעשות בסוכות? – “שלח לחמך” הלחם שהוא אוכל – כל תאוות האכילה,
תשלח ממך את כל תאוות העוה”ז בחג הזה שהוא בבחינת “על פני המים”.
שבו נידונים על המים.
כי ברבות הימים תמצאנה- אם תקדש ותטהר את עצמך בחג הסוכות תמצא
את קדושת החג ברב ימות השנה. אנחנו הולכים להקריב את כל התאוות
שלנו לה’- למרות שאנו אוכלים ושותים ויש מצווה כל יום לאכול סעודות, אך
לקחת את האהבה ולרומם אותה למעלה. את כל האהבות הנפולות, שלא
נחשוב שסיימנו את התהליך, עד שמחת תורה יש לנו עבודת תשובה, ועכשיו
דורשים מאיתנו תשובה מתוך שמחה – וזה הרבה יותר קשה.
הרבה יותר קל לעשות וידוי מאשר לאכול בקדושה.
עכשיו בואו נאכל ונגיד שזה לשם שמיים, בואו נאכל ונגיד שזה לכבוד ה’,
הוא כותב שע”י זה תמצא את השפעת קדושת החג ברב הימים של השנה “כי
ברב הימים תמצאנו”.
אם אדם שולח את התאווה בזמן הזה של סוכות, אז ע”י זה הוא ירגיש את
קדושת החג כל השנה כולה.
מה זה הדבר הזה? הרי לא מתענים בסוכות, אז מה נעשה?
אז ניקח את כל ההנאות שלנו- היופי הקישוטים, האוכל שאנו אוכלים,
העוגות וכו’- לקחת ולחבר לה’. האכילה הזאת היא בעצם להתענג על ה’, אין
פה שום דבר, גם הטעמים האלה ה’ שם אותם.
האהבה שלי לאכילה היא בעצם לא לאכילה – אלא אני אוהבת את ה’ וזה רק
מתלבש באכילה.
וזה עניין העבודה שלנו בסוכות- להעלות את האהבות הנפולות לאהבת ה’.
זוהי עבודת התשובה מתוך אהבה. לאהוב את ה’, להעלות את כל האהבות
שיש לעוה”ז- לאהבת ה’.
זה דורש מאיתנו לברך בכוונה, לא למלמל אותה. ובכל ביס מרגישה את
המתיקות של הקב”ה ששלח את המזון כדי לענג אותי, כדי לשמח אותי.
ואם עושים את זה באמת, זכינו להעלות את האהבה לקב”ה. צריך לצאת
למקום שאין שם משען ומבטח גשמי ולהיות בצל האמונה הקדושה.
ר’ נתן כותב בליקוטי הלכות “על כן סוכה מרמז על חידוש העולם לעתיד
לבוא” כמובא בספרים שהסוכה באה לרמז על העוה”ב, כי העוה”ב מכונה
בשם סוכה כמו שכתוב ‘וסוכה תהיה לצל יומם’ ולכן אמרה התורה- צא
מדירת קבע ושב בדירת ארעי- ותראה שאין קביעות לעוה”ז חס ושלום, מה
שהתורה נותנת לנו בתחילת השנה זה מה שאנחנו צריכים לכל השנה כולה.
היא נותנת לנו דעת. באלול מקבלים דעת, בתשרי מפנימים את הדעת
להמליך את המלך בכל מצב, ובסוכות מקבלים דעת שלא לקחת ללב שום
דבר כי העוה”ז הוא דבר חולף. לא ליפול מדברים שלא הולכים בעוה”ז. “רק
הקב”ה חידש את עולמו”, היינו ברא אותו מאין ליש, ועתיד לחדש את עולמו-
העוה”ז הוא עולם ארעי וגם הסוכה היא מבנה ארעי אסור לפי ההלכה
שהסוכה תהיה בנוי’ה כמו בית קבע. למה? כדי שאפילו שתחזרי הביתה את
תזכרי שכל מה שסביבך הוא ארעי. באמת הנצח- נצחים שלך הוא לא פה.
והוא כותב: ‘וזוהי בחינת סוכה, ואז עיקר השמחה בחינת “זמן שמחתינו”
סוכה בחינת עולם הבא מה שכתוב וסוכה תהיה לצל יומם שזה נרמז על
העוה”ב.’