אחדות בני ישראל זה עם זה היא התאחדותם באין סוף ב”ה וע”כ התאחדותם היא ענין נצחי משא”כ התחברות אומות העולם היא לטובת עצמם וע”כ אין לזו קיום.

אלא העניין הוא כי עיקר הכוח שיש לישראל לנצח את אויביהם הוא בכוח האחדות והשלום,
וזה הכוח בא להם מתוך מתוך אמונתם באחדות ה’, ובאמת אין שייכת בגויים אחדות אמיתית כלל,
שכאשר חסר מהם ענין האמונה הנה בהכרח תהיה כל כוונתם בכל מעשיהם
מה שכל אחד פועל לטובת עצמו, כי לא יתכן אצלם חיבור אמיתי ודאגה כנה לזולתם,
כיון שאין להם שורש האמונה המאחדת הנפרדים להיות כולם אחודים ודבוקים כענפים בגזע האילן,
וכמו שכתב רש”י עה”פ כל הנפש הבאה ליעקב וגו’.
ישראל נעשים לאחדים ממש באמונתם באחדות הוי”ה א”ס ב”ה.
הנה כי כן צריך כל אחד לקבל בעצמו קבלת התורה מתוך אחדות גמורה,
באופן כזה שאנוכיות כמי שאינה קיימת כלל, ויהיה מסור לחברו למענו, ולא למען שום תועלת עצמית כלל,
ואף כי נצלחה לו איזה טובה מחברו לא ישים מגמתו אל הטובה ההיא,
אלא אל האחדות לקיים בה רצון קונו, כמו שאמרו חז”ל במשנה (אבהות ה,טז) כל אהבה שהיא תלויה בדבר,
בטל דבר בטלה אהבה, ושאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם.
כל אהבה שאינה תלויה בדבר בטל אלא בדבק קיים, כגון אהבת צדיקים והחכמים, אינה בטלה לעולם.
כשם שהדבר שהוא סיבה לאותה אהבה אינה בטל, כך אין האהבה בטלה כמו אהבת דוד ויונתן, שהייתה להשלים רצון קונם.
דרך עשיית השלום של אהרון הייתה ידועה והוא לימדנו שכל פירוד הלבבות, השנאה, המריבה והמחלוקת, הכל כאשר לכל לא נוגע כלום בשרשי הנשמות, שאין זה אלא למתבונן במראה ובלבוש החיצון של בני ישראל, כאשר למראה העיניים אפשר לשפוט אותם כנפרדים כל אחד לעצמו, ועל כן שייכים בהם הפירוד והמחלוקת, אבל באמת בשרשם כל ישראל כולם אחודים ודבוקים זה בזה כאחד ממש, ואין פירוד שייך בהם כלל וכלל, שכל ישראל המה כאיש אחד וכגוף אחד ממש, יען שמשורש אחד יצאו כולם, והם כולם כענפים התלויים בגוף האילן, שאין להם מציאות של חיים בהיותם נפרדים, אלא כאשר הם דבוקים ואחוזים בגזע האילן.
כן הוא אצל כל אחד ואחד מישראל, שאין לו מציאות לעצמו כלל, וכל חיותו הוא יונק מה שבשורשם המה אחודים ודבוקים ומתאחדים כולם בהקב”ה המחיה את כולם כענפים בגזע האילן, כחיל המלך, שאע”פ שכל אחד ממונה על ענין אחר, ופעולה אחרת יעשה, ומנהג אחר ינהגו, אעפ”כ יתאחדו כולם בהיותם מעמידים יחד משמר המלך ותוקף כללות המלוכה, שאע”פ שמנהגם חלוק וכלם דבקים בה’ אחד ושמו אחד, המאחד ומייחד את כולם!
וכל מחלוקת ופירוד לבבות אינם נוגעים אלא במראה חיצון ולא במהותם, ואהרון הכהן היה משיג בדעתו עד היכן הדברים מגיעים, על כן לא היה סובל הפירוד בישראל כלל, ומתוך אמונה ובהירות זו היה רואה את כל ענין הפירוד לבבות כהרגשה חיצונית שאין בה שורש, ולכן קל היה בעיניו להשלים ביניהם, וממליא גם עלתה בידו, כי בביטחונו ואמונתו היה מחיה גם אצל הניצים הרגש בהירות האמונה, והיו מכירים ויודעים גם כן שורשם ואחדותם, וכי כל המחלוקת לעומת תוקף אחדותם ודביקותם כאין וכאפס הוא, וממליא באו לכלל שלום.
וצריך להרבות בתפילה על זה העניין, שנזכה לשלום עמוק ולאהבת ישראל מתוך אמונה פשוטה, אהבה שאינה תלויה בדבר, אלא לעשות רצון שמים מתוך אמונה ודביקות באחדות ה’.