את מסיימת עוד יום עמוס. עבדת, טיפלת, דאגת, הקשבת, נתת מעצמך בלי סוף. אולי הכנת ארוחות, עזרת לילדים, התמודדת עם אתגרים בעבודה, ניסית להיות אישה טובה יותר, אמא טובה יותר, רעיה טובה יותר.
ואז מגיע הערב.
במקום לראות את כל מה שעשית, את מתחילה לחשוב על כל מה שלא הספקת.
“למה שוב לא הצלחתי?”
“הייתי צריכה להיות יותר סבלנית.”
“איך יכול להיות שאני עדיין מתמודדת עם אותו הדבר?”
“אני חייבת להשתנות.”
מכירה את הקול הזה?
לפעמים האדם שהכי קשה לנו להיות לידו הוא דווקא האדם שנמצא איתנו בכל רגע: אנחנו בעצמנו.
אבל אני רוצה להציע לך היום דרך אחרת להתבונן בעצמך. דרך שיכולה לשנות לא רק את השיחה הפנימית שלך, אלא גם את החוויה שלך בתוך החיים.
קוראים לה נדיבות עצמית.
מהי ביקורת עצמית, ולמה כל כך קשה לנו להפסיק אותה?
ביקורת עצמית היא דפוס שבו אנחנו מתבוננות בעצמנו בעיקר דרך מה שחסר, מה שלא הצליח ומה שעדיין דורש תיקון.
לפעמים אנחנו כל כך רגילות לשיח הזה, עד שאנחנו כבר לא שמות לב כמה הוא מכאיב.
אנחנו חושבות שביקורת היא מה שיגרום לנו להשתפר.
שאם נהיה מספיק קשות עם עצמנו, סוף סוף נצליח להשתנות.
אבל האם זה באמת עובד?
תחשבי לרגע על ילדה קטנה שרוצה ללמוד ללכת.
היא קמה, מנסה לצעוד ונופלת.
האם היא תתחזק יותר אם נעמוד מולה ונאמר לה: “איך שוב נפלת? למה את לא מצליחה? תראי כמה פעמים כבר ניסית!”
או אם נביט בה בעיניים טובות, נעודד אותה, נושיט לה יד ונאפשר לה לנסות שוב?
גם הנפש שלנו זקוקה למבט שמאפשר לה לצמוח.
בגישת הפסיכותרפיה היהודית שמלמדת חוה שמילוביץ, אחת הדרכים לשנות את מערכת היחסים שלנו עם עצמנו היא לפתח את היכולת להיות נדיבות כלפי הנפש.
לא לוותר על הצמיחה, אלא להפסיק לחשוב שאנחנו חייבות לפגוע בעצמנו כדי לצמוח.
מהי נדיבות עצמית?
כשאנחנו שומעות את המילה “נדיבות”, אנחנו בדרך כלל חושבות על היחס שלנו לאחרים.
אישה נדיבה נותנת לאחרים מזמנה, מכספה, מתשומת הלב שלה ומהאהבה שלה.
אבל האם חשבת פעם שאת יכולה להיות נדיבה כלפי כולם, חוץ מאשר כלפי עצמך?
חוה שמילוביץ מלמדת שנדיבות היא היכולת לראות את הצרכים ולהעניק להם מענה.
ואת היכולת הזאת אפשר להפנות גם פנימה.
לראות שאני עייפה.
לראות שאני פגועה.
לראות שאני זקוקה למילה טובה.
לראות שאני מתמודדת עם קושי ולא להעמיס על הקושי הזה עוד שכבה של שיפוטיות.
נדיבות עצמית היא להסכים להיות אישה שרואה גם את עצמה.
היא יכולה להתבטא במילים טובות, במנוחה, בהשקעה בלמידה, בבקשת עזרה ובהקדשת זמן לנפש.
לפעמים היא מתחילה בדבר קטן כל כך: במקום לומר לעצמי “שוב לא הצלחתי”, אני אומרת “היה לי קשה היום, ובכל זאת עשיתי דברים טובים”.
למה כל כך קל לנו לתת לכולם וקשה לנו לתת לעצמנו?
נשים רבות רגילות לזהות את הערך שלהן עם מה שהן נותנות ועושות.
אני אמא טובה כשאני זמינה.
אני רעיה טובה כשאני נותנת.
אני אישה מוצלחת כשאני מספיקה הכול.
וכך, בלי לשים לב, הצרכים האישיים שלנו יורדים לתחתית הרשימה.
אם נשאר זמן, אולי אנוח.
אם יישאר כסף, אולי אשקיע בהתפתחות שלי.
אם לכולם יהיה טוב, אולי אתפנה לברר מה שלומי.
אבל מה קורה כשהזמן הזה לא מגיע?
חוה מתארת כיצד אישה יכולה לדאוג כל היום לצרכים של אחרים, ובאותו זמן למנוע מעצמה את התמיכה שהיא זקוקה לה.
לפעמים מדובר בדברים פיזיים: שינה, אוכל מזין או תנועה.
ולפעמים מדובר בצרכים עמוקים יותר: תמיכה נפשית, קשר אנושי, לימוד, חיבור לבורא או מרחב שבו מותר לה להיות פשוט היא.
הצרכים האלה אינם מותרות.
הם חלק מהחיים הפנימיים שלנו.
וכשאנחנו מתעלמות מהם במשך תקופה ארוכה, עלולות להופיע שחיקה, מרירות, עייפות ותחושת ריקנות.
איך להפסיק ביקורת עצמית? שלושה צעדים לשינוי היחס שלך לעצמך
1. להחליף את המבט הביקורתי בעין טובה
אני מזמינה אותך לחשוב על היום שעברת.
אילו דברים לא הספקת?
סביר להניח שכבר יש לך רשימה.
ועכשיו אני רוצה לשאול שאלה אחרת:
מה כן עשית היום?
למי נתת?
איזה קושי נשאת?
איפה הצלחת להתגבר?
איזה מעשה קטן של טוב עשית?
חוה מציעה לנו תרגיל פשוט: לחשוב כיצד היינו מתייחסות לחברה טובה שהייתה מספרת לנו על היום שעבר עליה.
אם חברה הייתה מתארת את כל מה שעשית, האם היית אומרת לה שהיא לא שווה מספיק בגלל מה שלא הספיקה?
או שהיית מתפעלת מכל מה שהיא כן הצליחה לעשות?
הגיע הזמן להפנות את אותה עין טובה גם לעצמך.
2. לתת לעצמך רשות לנוח
כמה פעמים הרגשת שאת מותשת, אבל המשכת לפעול כי “אין ברירה”?
לפעמים אנחנו מתנהגות כלפי עצמנו כאילו אנחנו מכונות שצריכות להמשיך לעבוד ללא הפסקה.
אבל הנפש והגוף זקוקים למנוחה.
נדיבות עצמית יכולה להיות ההחלטה שלא הכול חייב להיעשות היום.
יש דברים שאפשר לדחות.
יש דברים שאפשר לבקש בהם עזרה.
ויש רגעים שבהם הדבר הנכון הוא לעצור ולהחזיר לעצמנו כוחות.
מנוחה אינה הוכחה לחולשה.
לפעמים היא דווקא ביטוי לאחריות עמוקה כלפי עצמנו.
3. ללמוד לדבר לעצמך כמו לחברה אהובה
שימי לב למילים שאת אומרת לעצמך ברגעי קושי.
“אני כישלון.”
“אני לא יודעת להתמודד.”
“אין לי כוח לעצמי.”
ועכשיו שאלי:
האם הייתי מדברת כך לאישה שאני אוהבת?
אם התשובה היא לא, למה אני מרשה לעצמי להיות כל כך קשה עם הנפש שלי?
אפשר לתרגל שפה חדשה.
במקום “אני לא מצליחה בשום דבר”, לומר: “יש דברים שקשים לי, ויש גם הרבה דברים שאני מצליחה בהם”.
במקום “אני תמיד מקלקלת”, לומר: “טעיתי, ואני יכולה ללמוד ולתקן”.
במקום “אני חייבת כבר להשתנות”, לומר: “אני בתהליך של למידה וצמיחה”.
המטרה איננה להתכחש לקשיים. המטרה היא לפגוש אותם מבלי להילחם בעצמי.
רוצה ללמוד לפגוש את עצמך בעין טובה, צעד אחר צעד? בקורס חיבורים חוה מלמדת איך לרפא את היחס לעצמנו ולבנות חיבור אמיתי עם הנפש, עם הבורא ועם הסובבים אותנו, מתוך התורה.
מה הקשר בין נדיבות עצמית לבין האמונה בבורא?
כאן אנחנו מגיעות לעומק המיוחד של עבודת הנפש על פי התורה.
חוה מלמדת אותנו להתבונן בנדיבות של הקדוש ברוך הוא.
הבורא יתברך הוא מקור החסד וההשפעה.
אנחנו מבקשות להידבק במידותיו וללכת בדרכיו.
אבל לפעמים קל לנו להבין שעלינו להיות רחמניות כלפי אחרים, וקשה לנו להבין שגם הנפש שלנו ראויה לרחמים.
כשאני מתחילה לראות את עצמי בעיניים של חמלה, אני לומדת להתייחס אל עצמי כאל נשמה יקרה שנבראה בצלם אלוקים.
אני לא חייבת להיות מושלמת כדי שיהיה לי ערך.
אני לא צריכה להצליח בכל משימה כדי להיות ראויה לאהבה.
אני יכולה להיות בתהליך של תיקון וצמיחה, ובאותו זמן להכיר בערך של מי שאני עכשיו.
דווקא מתוך תחושת ערך אפשר לצמוח בכוחות מחודשים.
במקום לפעול מתוך מלחמה פנימית בלתי פוסקת, אפשר להתחיל לפעול מתוך רצון להיטיב עם הנפש שהבורא הפקיד בידיי.
הקשר בין ביקורת עצמית למערכות היחסים שלנו
יש דבר מעניין שמתרחש כאשר אנחנו מתחילות לראות את עצמנו אחרת.
ההתנהלות שלנו בתוך מערכות יחסים עשויה להשתנות.
אישה שלא נותנת מקום לצרכיה עלולה להתקשות לבטא אותם גם בפני אחרים.
היא עשויה לצפות שיראו לבד את העייפות, את הפגיעה או את הצורך שלה בעזרה.
וכשזה לא קורה, היא מרגישה שלא רואים אותה.
נדיבות עצמית מזמינה אותנו להתחיל להכיר בצרכים שלנו, לתת להם תוקף וללמוד לבטא אותם.
אולי אני צריכה לבקש זמן לעצמי.
אולי אני צריכה לומר שנפגעתי.
אולי אני זקוקה לעזרה.
זה לא אומר שהאחריות ליחס שאנשים נותנים לי מוטלת רק עליי. לכל אדם יש אחריות למעשיו.
אבל כשאני לומדת להיות קשובה לעצמי, אני יכולה להביא את הקול שלי לקשר בצורה ברורה ומכבדת יותר.
וכך העבודה הפנימית משפיעה גם על החיבור עם הזולת.
תרגיל מעשי: חמש דקות של נדיבות לעצמך
אני מזמינה אותך לפנות היום חמש דקות.
קחי דף ועט, ושאלי את עצמך:
שלב ראשון: לראות
מה עובר עליי היום?
איזה רגש נמצא עכשיו בלב שלי?
מה היה לי קשה?
שלב שני: להקשיב
מה הייתי זקוקה לקבל היום?
האם הייתי זקוקה למנוחה, לעידוד, לקרבה, לשיחה, למרחב או לעזרה?
שלב שלישי: להיטיב
מהו מעשה קטן אחד שאני יכולה לעשות היום כדי להעניק לעצמי את מה שאני זקוקה לו?
אולי לצאת להליכה.
אולי להקדיש זמן לתפילה אישית.
אולי לדבר עם חברה.
אולי להיכנס למיטה מוקדם.
אולי פשוט לומר לעצמי כמה מילים טובות.
העיקר הוא להתחיל לפתח את שריר הנדיבות.
לא רק כלפי חוץ, אלא גם כלפי פנים.
ומה אם אני מרגישה שאין לי זמן לעצמי?
זאת אחת השאלות שחוה שומעת שוב ושוב.
נשים שמרגישות שהן לא מצליחות למצוא אפילו רגע לעצמן.
אבל לפעמים השינוי לא מתחיל כשמתפנות לנו שעות.
הוא מתחיל כשאנחנו מחליטות שהנפש שלנו חשובה מספיק כדי לקבל מקום בתוך החיים.
אפילו חמש או עשר דקות של הזנה נפשית ורוחנית יכולות להיות התחלה משמעותית.
חוה מכנה את הזמן הזה “תיבת נח”: מרחב שבו אני יוצאת לזמן מה מהעומס ומהסערות של החיים, ופוגשת את עצמי ואת בורא עולם.
זה יכול להיות דרך תפילה, לימוד תורה, הרפיה טיפולית, התבוננות או כתיבה.
לא עוד משימה שצריך להצליח בה.
אלא מתנה שאני מעניקה לנפש שלי.
הגיע הזמן שגם את תהיי חלק מהלב שלך
יקרה,
אולי במשך שנים התרגלת לתת לכולם.
לדאוג לכולם.
לראות את כולם.
אבל היום אני רוצה להזמין אותך להתחיל לראות גם את עצמך.
לא מתוך אנוכיות, ולא מתוך ויתור על האחריות שלך.
אלא מתוך הבנה פשוטה: גם את נשמה יקרה, וגם הלב שלך זקוק להזנה.
את לא צריכה להמתין עד שתהיי אישה אחרת כדי להתחיל להתייחס לעצמך באהבה.
אפשר להתחיל היום.
במילה אחת טובה.
במבט אחד של חמלה.
במעשה קטן של נדיבות.
אם את רוצה להעמיק בעבודה הזאת, אני מזמינה אותך להכיר את ההרפיות הטיפוליות ואת לימודי הפסיכותרפיה היהודית ממוקדת הרגש, שבהם אנחנו לומדות להפוך את ההקשבה לעצמנו ואת ההזנה הנפשית לדרך חיים.
באהבה גדולה לנשמה שלך,
חוה שמילוביץ
להעמיק בעבודה הזאת, יחד
קורס חיבורים | פסיכותרפיה יהודית ממוקדת התקשרות הוא שנה של לימוד ותרגול לנשים, שבה לומדות להקשיב לנפש, להחליף את הביקורת העצמית בחמלה ולהביא את הריפוי הזה גם אל הקשרים הקרובים. הקורס מיועד לכל אישה, לא רק למטפלות.
יש לך שאלה לפני? דברי איתנו בוואטסאפ.
שאלות נפוצות על ביקורת עצמית ואהבה עצמית
לא. אהבה עצמית בריאה אינה דורשת להתעלם מאחרים. היא מאפשרת להכיר בצרכים ובערך שלנו לצד הצרכים והערך של הזולת.
כן. אפשר לזהות טעות, לקחת אחריות ולתקן אותה מבלי לבטל את הערך של עצמנו או לדבר אל עצמנו באכזריות.
אפשר להתחיל משאלה אחת: האם הייתי מדברת כך לחברה שאני אוהבת? אם לא, נסי למצוא דרך אמיתית ורכה יותר לדבר לעצמך.
לא צריך להילחם גם בביקורת עצמה. אפשר לזהות שהיא הופיעה, לשים לב לכאב שהיא מעוררת ולתרגל בהדרגה תגובה מיטיבה אחרת. כשמדובר בדפוס עמוק ומכאיב, תמיכה מקצועית יכולה לסייע.
היא יכולה להיות חלק מעבודת המידות ומההליכה בדרכי החסד של הבורא: ללמוד להעניק יחס מיטיב גם לנפש שלנו, כדי שנוכל לחיות, לצמוח ולתת מתוך כוחות.


