“רגע, הוא לא מרביץ לי. אז מה אני רוצה?” זו שאלה שנשים רבות שואלות את עצמן בשקט, לפעמים במשך שנים. כלפי חוץ הכול נראה בסדר: בית, ילדים, שגרה. בפנים יש בדידות, תסכול ועייפות שאין להן שם.

חוה שמילוביץ, מטפלת רגשית וזוגית שמלווה נשים וזוגות כבר יותר מעשרים שנה ויוצרת שיטת Soul Therapy, הקדישה לנושא הזה כנס שלם. במאמר הזה ריכזנו את עיקרי הדברים: איך נראית זוגיות שאינה מיטיבה, מהם הסימנים לזוגיות לא בריאה, ומה הצעד הראשון שאפשר לעשות כבר היום.

מהי זוגיות שאינה מיטיבה?

כשמדברים על אלימות בזוגיות, רובנו חושבות על מכות, צעקות ואיומים. את זה קל יחסית לזהות. אבל יש מצב אחר, שקט יותר, ולא פחות כואב. כך חוה מתארת אותו:

“זה משהו שקט כזה… זה לא פחות פוגע, וזה הרבה יותר קשה לזיהוי.”

חוה שמילוביץ

זוגיות שאינה מיטיבה היא קשר שבו את סובלת לאורך זמן ומרגישה שמשהו בך הולך ונהרס, גם בלי שאפשר להצביע על מקרה אחד. חוה משווה את זה לחורבן: לא רגע אחד דרמטי, אלא פגיעה מתמשכת בחלקים באישיות.

יש מי שקוראות לזה “זוגיות רעילה”, “אלימות רגשית בזוגיות” או “התעללות רגשית בנישואים”, ויש מי שמחפשות ברשת “בעל נרקיסיסט”. חוה נמנעת מתוויות ומאבחונים מרחוק, ומתמקדת במה שקורה בפועל: הדפוסים שחוזרים, הסבל המתמשך, והבלבול.

חשוב לומר: לא כל זוגיות קשה היא זוגיות שאינה מיטיבה. יש קשיים שאפשר לעבוד עליהם, בטיפול זוגי, בעבודה אישית, בתפילה ובצמיחה משותפת. חוה מדגישה שגם קשיים כמו הפרעת קשב, חרדה או דיכאון אפשר לטפל בהם ולבנות זוגיות טובה. השאלה היא אם הקושי ניתן לריפוי, או שמדובר במצב שבו העבודה של צד אחד פשוט לא מספיקה. המטרה כאן איננה חלילה לפרק בתים, אלא לעזור לך לצמוח בתוך הזוגיות, ולא לסבול בה.

קודם כול: איך נראית זוגיות בריאה?

כדי לזהות מה חסר, כדאי לדעת מה אמור להיות. לפי חוה, בזוגיות מיטיבה יש:

• חברות אמיתית, כבוד הדדי והנאה מהזמן המשותף.
• הערכה וחיבה, במקום ביקורת מתמדת.
• ויכוחים שלא מסלימים, ופתרון בעיות מתוך שיתוף.
• היכרות אינטימית: הוא יודע מה את אוהבת, ממה את חוששת ועל מה את חולמת.
• אמון, ותחושה שהוא “בצד שלך”.
• נכונות לראות את נקודת המבט שלך ולהתחשב בה.
• אמפתיה הדדית: הכאב שלך חשוב לו.
• תחושה שאת חשובה לו, ושאתם צומחים יחד.

סימנים לזוגיות לא בריאה: מה את מרגישה בפנים

הסימנים הראשונים לא תמיד נמצאים בהתנהגות שלו. הרבה פעמים הם נמצאים בחוויה שלך. אלה התחושות שחוה פוגשת שוב ושוב אצל נשים בקליניקה:

• בדידות בזוגיות. את נשואה, ובכל זאת לבד. אין עם מי לחלוק, ואין מי שרואה אותך.
• תסכול מתמשך. את לומדת, עובדת על עצמך, משתפרת, ושום דבר לא זז. בזוגיות בריאה שינוי שלך משפיע גם על היחס אלייך; כאן לא.
• מבוי סתום וחוסר אונים. תחושה שאין מוצא, ושאין מה לעשות מלבד לחכות.
• אובדן כוחות ותקווה. הקשר שואב את כל האנרגיה, ולא נשאר כוח להתפתח בתחומים אחרים.
• ביטחון עצמי שנשחק. לאט לאט את מתחילה לפקפק בעצמך, בתחושות שלך ובשיקול הדעת שלך.
• משבר אמוני. השאלה “למה שמת אותי במציאות הזאת?” מלווה אותך גם בתפילה.
• תחושה שאת שקופה. הצרכים שלך לא נראים, והרגשות שלך לא נחשבים.
• לחץ ודריכות מתמדת. צריך לדווח איפה את, למהר הביתה, לשקול כל מילה.
• אחריות־יתר. כל העול עלייך: הבית, הילדים, והקשר עצמו.

חוה מזכירה שגם הגוף משלם מחיר: מתח מתמשך לא נשאר רק בנפש, ונשים רבות מתארות מצב שבו הן “לא יכולות להרשות לעצמן לחלות”.

ומה רואים אצלו? דפוסים שחוזרים על עצמם

חוה מונה כמה מאפיינים שחוזרים אצל בן זוג בקשר שאינו מיטיב. אף אחד מהם לבדו אינו אבחנה, אבל כשרבים מהם מופיעים יחד ולאורך זמן, זה סימן לעצור ולבדוק:

• נוקשות, וקושי להתגמש או לקבל דעה אחרת.
• חוסר אמפתיה: הכאב שלך לא נוגע בו, ולפעמים יש אדישות מוחלטת.
• ריכוז בעצמו. בלשונה של חוה, “הוא הכי חשוב לעצמו”, ואת לא במקום הראשון.
• אי־לקיחת אחריות והאשמת אחרים, לרוב אותך.
• מניפולציה, חוסר כנות והבטחות שלא מתקיימות.
• הוא תמיד צודק, ובכל ויכוח הופך את עצמו לקורבן.
• חשיבה של שחור־לבן, התפרצויות ודרמה.
• יחס אלייך כאל מי שנועדה לשרת את צרכיו.

חוה מתארת מצב שבו המסגרת הבטוחה של הנישואין עצמה הופכת לכלי ניצול, כאילו בן הזוג אומר לעצמו: אני נשוי, זה כתוב בתעודת הזהות, ולכן אני יכול לעשות מה שאני רוצה. במקום שהנישואין יקרבו ויאחדו, הם הופכים לכיסוי. היא קוראת לזה חוסר ב”שריר מערכת היחסים”: היכולת הבסיסית להיות בקשר אמיתי.

מעגל האשמה העצמית: “אם רק אשתפר עוד קצת”

אחת המלכודות הקשות ביותר היא הלופ: אני כנראה אשמה, אז אשתפר. אכבד אותו יותר, אהיה קשובה יותר, רגישה יותר. ושום דבר לא משתנה. מה שנשאר הוא תשישות, ריקנות וחוסר אונים, וזה יכול להימשך שנים רבות.

חוה מביאה בהקשר הזה את דברי ספר חובת הלבבות (שער הכניעה, פרק ב), שמבחין בין כניעה אמיתית לבין “חולשת הנפש”: אדם שסובל נזקים שהיה יכול להסיר, מפני שאינו מכיר את ערכו. בתרגום לחיים שלך, כפי שחוה מסבירה: את לא מספיק מודעת כמה את חשובה, כמה את ראויה וכמה מגיע לך טוב, ולכן את מוותרת על הצרכים שלך.

הקדוש ברוך הוא לא ייעד אותך לחיים של סבל. את ראויה לחוות מערכת יחסים מיטיבה ומשמעותית.

השאלה החשובה ביותר: מי לוקח אחריות?

אז איך מבדילים בין זוגיות קשה שאפשר לתקן לבין זוגיות שאינה מיטיבה? לדברי חוה, השאלה הקריטית היא אם הוא מוכן לקחת אחריות ולטפל, או שרק את לוקחת אחריות. כשאת פותחת איתו את מה שקשה לך, האם הוא מבין על מה את מדברת? האם הוא מסוגל לומר “רגע, אני פה לא בסדר, אני צריך לתקן”?

“אם את היחידה שצריכה לקחת אחריות על מערכת היחסים הזוגית הזו, אז תדעי שאת לא בזוגיות.”

חוה שמילוביץ

כשבן זוג מבין שיש בעיה, הוא בדרך כלל מתחיל לעבוד על עצמו: הולך לטיפול, מבקש עזרה ומנסה להשתפר. כשזה לא קורה לאורך זמן, את נשארת לבד בתוך הקשר.

בכנס המלא, “אבחון וזיהוי מערכת זוגית שאינה מיטיבה”, חוה, יחד עם פסיכולוגים ומטפלים, מפרטת את דרכי הזיהוי והאבחון לעומק. הוא הכנס הראשון בערכת הכנסים “לְצִדֵּךְ”.

מה עושים? צעדים ראשונים

החלטה אם להישאר או לעזוב לא מקבלים מתוך מאמר, וגם לא מתוך כנס. זו החלטה שצריכה ליווי מקצועי. אבל יש כמה צעדים שחוה ממליצה עליהם לכל אישה שמזהה את עצמה בתיאורים האלה:

צעד ראשון: לצאת מהבושה וההסתרה

ספרי לאנשים קרובים, ופתחי את עצמך לתמיכה. “זה לא באשמתך, זה לא בגללך, את לא צריכה להתבייש.” ובמיוחד, אל תגידי “אני אסתדר לבד”. נשים בקשרים כאלה הן לא פעם “גיבורות־על” שמחזיקות הכול לבד, ובדיוק בגלל זה הן זקוקות לתמיכה.

צעד שני: לברר עם מה את מתמודדת

את לא יכולה לאבחן לבד. אבחון אצל איש מקצוע ייתן לך תמונה ברורה: עם מה את מתמודדת, עד כמה זה חמור, ולמה אפשר לצפות. גם אם הוא מסרב להגיע, וברוב המקרים הוא מסרב, שיחה שלך עם איש מקצוע מנוסה, שבה את מתארת את הדפוסים ואת ההיסטוריה, יכולה לתת כיוון ראשוני ולהוציא אותך מחוסר הוודאות. יש לך לגיטימציה מלאה לבקש את זה: מגיע לך לדעת עם מה את חיה.

צעד שלישי: לשנות את כיוון העבודה

עד עכשיו כל האנרגיה הופנתה אליו: לעזור לו, לרפא אותו, להתפלל על השינוי שלו. חוה מציעה להפוך את הכיוון: לראות את עצמך, להקשיב לצרכים שלך, לרחם על עצמך לפני שאת מרחמת על אחרים. הישועה לא תגיע ממנו; היא נמצאת בתוכך. את הכוחות שהשקעת בשינוי שלו, השקיעי בשינוי של עצמך.

צעד רביעי: להציב גבולות

יש בכולנו מקום פסיבי, שרואה במצב גזירה משמיים שאין מה לעשות איתה. העבודה היא לאזן את המקום הזה: להציב גבולות, לא להסכים לכל מה שפוגע, ולא לשתף פעולה עם מניפולציות. את זה לומדים לעשות בליווי, צעד אחר צעד, וזה בדיוק הנושא של הכנס “דרכי התמודדות במערכת זוגית שאינה מיטיבה” בערכת “לְצִדֵּךְ”.

צעד חמישי: לא להישאר לבד עם הפחד

פחד, למשל שהוא יעניש או ינקום, יכול להחזיק אישה בתוך קשר שנים. חוה אומרת זאת בבירור: אם את מרגישה כלואה, ומפחדת לדבר איתו או לדבר עם אחרים, זה הסימן המובהק ביותר שאת חייבת לפנות לעזרה חיצונית ולא להישאר לבד.

צעד שישי: לזכור גם את הילדים

נשים רבות נשארות מתוך מחשבה “אני אסבול, העיקר שלילדים יהיה טוב”. חוה מזכירה שזו אשליה: כמו שאת סובלת, גם הילדים סובלים. הדאגה לנפש שלך היא גם דאגה להם. לנושא הזה מוקדש כנס שלם, “איפה הילד? כיצד להיטיב עם עצמך ועם ילדייך”, בערכת הכנסים “לְצִדֵּךְ”.

“השם רואה אותך”

את הכנס חתמה חוה בדברי הבעל שם טוב על אמונת יציאת מצרים: בכל דור ובכל מצב, הקדוש ברוך הוא רואה כל אחת, ומוציא אותה מכל מה שמעיק עליה בגוף ובנפש. “ממש לדעת שהשם רואה אותך… הוא איתך ביחד.”

ומשם מתחילה גם העבודה שלך: להיות שם בשביל עצמך, לראות את עצמך, לשים לב לרגשות שלך, ולא לחכות שמישהו אחר ישתנה כדי שתוכלי לחיות. גם כשהמציאות עדיין קשה, אפשר להתחיל לצאת מהבדידות מבפנים.

שאלות נפוצות