ראש השנה מתקרב, ויחד איתו מתעוררים בלב רגשות רבים.

יש התרגשות. יש תקווה. יש געגוע לתפילה עמוקה, להתחדשות ולשנה טובה יותר. אבל לצד כל אלה, אצל נשים רבות מתעורר גם פחד.

מה יהיה בשנה הבאה?

מה ייגזר עליי ועל האנשים שאני אוהבת?

האם עשיתי מספיק?

איך אוכל לעמוד לפני המלך כשאני יודעת כמה פעמים התרחקתי, טעיתי, נפלתי או פשוט לא הייתי האישה שרציתי להיות?

המילים המרטיטות של ״ונתנה תוקף״ אינן מאפשרות לנו להתעלם מגודל היום:

״מי יחיה ומי ימות, מי בקצו ומי לא בקצו, מי ינוח ומי ינוע…״

אנחנו יודעות שזהו יום הדין. הידיעה הזאת יכולה לעורר אותנו, אבל היא גם עלולה להכניס אותנו להתקשרות חרדה עם הבורא: ניסיון נואש להיות מספיק טובות, לצבור זכויות, לשכנע, לפייס ולהוכיח שמגיע לנו לקבל שנה טובה.

אבל מה אם מאחורי המבט הזה מסתתרת אמת פנימית אחרת?

מה אם העובדה שבורא העולם מתבונן בחייך אינה מעידה על כך שהוא מחפש סיבה להעניש אותך, אלא דווקא על כך שחייך יקרים לו באופן שאינך יכולה לשער?



📖 חוברת מדהימה של חוה שמילוביץ לראש השנה ללא עלות (חובה לראש השנה!)

כשאמא מביטה בתינוק שלה

חשבי לרגע על אמא שמתבוננת בתינוק שלה.

היא שמה לב כמה הוא אכל, אם ישן היטב, אם עלה במשקל, אם הוא כבר מחייך, מתהפך או מנסה לזחול. היא בודקת אם חסר לו משהו, אם הוא זקוק לחיסון, לוויטמין, למנוחה או לחיבוק.

היא אינה מתבוננת בו מפני שהיא מחפשת לתפוס אותו בטעות.

היא מתבוננת בו מפני שהוא יקר לה.

ככל שמישהו חשוב לנו יותר, כך אנו מתעניינות יותר במה שעובר עליו. אנחנו רוצות לדעת אם הוא גדל, אם טוב לו, מה מכאיב לו ומה יעזור לו להתפתח.

בראש השנה בורא העולם מתבונן בך.

הוא רואה את המעשים, את הדיבורים ואת המחשבות, אבל הוא רואה גם את מה שאיש אינו רואה: את הכוונות, את ההתמודדויות, את הגעגועים, את הפחדים ואת המקומות שבהם ניסית בכל כוחך ולא הצלחת.

המבט האלוקי אינו רק מצלמה המתעדת אותך מבחוץ. הוא מאיר גם את פנימיות הלב.

זהו מבט שאומר:

את מעניינת אותי.

החיים שלך חשובים לי.

אני רוצה שתגדלי. אני רוצה שתחיי. אני רוצה להעניק לך.

אולי זו אחת הדרכים העמוקות להבין את הדין: לא כהתנכרות, אלא כהתעניינות. לא כמבט שמבקש להקטין אותך, אלא כמבט שמזכיר לך עד כמה הנשמה שלך גדולה, יקרה ומשמעותית.

📖 חוברת מדהימה של חוה שמילוביץ לראש השנה ללא עלות (חובה לראש השנה!)

אם חייך חשובים לבורא — הם צריכים להתחיל לעניין גם אותך

במשך השנה אנחנו עלולות לחיות באוטומט.

אנחנו מטפלות בילדים, בבית, בעבודה ובכל מי שזקוק לנו. אנחנו מגיבות לדרישות ולמשימות, מכבות שריפות, דואגות, מארגנות ומנסות להספיק.

בתוך כל זה, לפעמים אנחנו מאבדות קשר עם עצמנו.

אנחנו מפסיקות לשאול:

מה עובר עליי?

מה הגוף שלי צריך?

מה הנפש שלי מרגישה?

למה הנשמה שלי מתגעגעת?

איפה אני חיה, ואיפה אני רק מתפקדת?

ראש השנה הוא קריאה לעצור את האוטומט. אם בורא העולם מתעניין בחייך, הוא מזמין גם אותך להתעניין בהם.

לא מתוך ביקורת, אלא מתוך כבוד.

לא כדי למצוא עוד סיבה להאשים את עצמך, אלא כדי לזהות היכן את זקוקה לחיים.

יכול להיות שהזנחת את הגוף, והוא כבר מאותת לך דרך כאב, עייפות או חולשה.

יכול להיות שהזנחת את הנפש, והיא מגיבה ביובש, בחוסר מוטיבציה, בדכדוך או באובדן השראה.

ויכול להיות שהזנחת את הנשמה: התרחקת מן הלב, מן התפילה, מן התורה או מן השיחה האינטימית עם הבורא — ואת מרגישה שאין בתוכך חיים פנימיים עמוקים.

לפעמים, במקום שבו נטשנו את עצמנו, אנחנו מתחילות לחוות כאילו גם הבורא נטש אותנו. החושך הפנימי מתפרש כהסתרה מצדו.

אבל בראש השנה הוא קורא לנו מחדש:

אני לא נטשתי אותך. בואי תחזרי להיות נוכחת בחיים שנתתי לך.

לא עוד שנה שמשחזרת את קודמתה

ראש השנה הוא לא רק תחילתה הכרונולוגית של שנה נוספת. הוא הראש של השנה — המקום שבו טמונים הכיוון, התודעה והזרעים של השנה כולה.

אפשר לקרוא לו גם: ראש השינויים.

כל שנה היא יחידת זמן חדשה. לכל שנה יש תיקון משלה, שליחות משלה ואפשרות חדשה שעוד לא הייתה בעולם.

לכן השנה הבאה אינה חייבת להיות העתק של השנה שחלפה.

העובדה שדפוס מסוים חזר על עצמו במשך שנים אינה אומרת שהוא מוכרח להמשיך. העובדה שחווית כאב, ריחוק או תקיעות אינה גוזרת עלייך לשחזר אותם שוב.

ראש השנה הוא הזמנה לעלות כיתה.

אולי בשנה שעברה התפללת בעיקר מתוך חרדה, והשנה את מוזמנת להתפלל מתוך קשר.

אולי חיפשת ביטחון במציאות החיצונית, והשנה את מוזמנת לפתח לב שיודע לבטוח גם כשהמציאות עדיין זזה.

אולי ניסית להחזיק את הכול בעצמך, והשנה את מוזמנת להחזיר לבורא את מה שמעולם לא היה אמור להיות מונח רק על כתפייך.

אולי במשך שנים התייחסת לעצמך דרך ביקורת, והשנה את מוזמנת להביט בעצמך דרך העין הטובה שבה הוא מביט בך.

הקריאה לעלות כיתה אינה דרישה להפוך ברגע לאישה מושלמת. זוהי הזמנה לשנות כיוון.

מי תחיה השנה?

כאשר אנחנו שומעות ״מי יחיה ומי ימות״, אנחנו חושבות באופן טבעי על החיים הגופניים. אך ספרי החסידות פותחים לפנינו גם רובד פנימי של חיים ומוות.

השאלה איננה רק אם הגוף יחיה.

השאלה היא: האם הלב יהיה חי?

האם הנשמה שלי תחיה השנה?

האם ארגיש מחוברת, מוזנת, שמחה וקרובה לבורא — או שאעביר עוד שנה מתוך ניתוק, הישרדות וכיבוי?

האם התפילה תעניק לי כוח?

האם התורה תהיה עבורי תורת חיים ורפואה?

האם אוכל לפגוש את הבורא בתוך החיים עצמם — בתוך הבית, האימהות, הזוגיות, העבודה, ההצלחה וגם בתוך המקומות החסרים והבלתי פתורים?

אפשר להיות בחיים, לתפקד ולהספיק, ובכל זאת לחוות מעין מוות פנימי. אפשר לקום בכל בוקר, לעשות את כל מה שצריך, ואפילו לקיים מצוות — בעוד שהלב נשאר מרוחק, מכווץ או ישן.

ובראש השנה הבורא אומר:

אני חפץ בחיים. אני רוצה גם את החיים הפנימיים שלך.

לא לפחד מן הפחד

אין צורך להעמיד פנים שאיננו פוחדות.

פחד הוא רגש אנושי. גם כאב, בושה וחרטה הם חלק מן המפגש הכנה שלנו עם עצמנו. העבודה אינה לגרש אותם בכוח או לומר לעצמנו שאסור להרגיש אותם.

השאלה היא מה הפחד עושה בתוכנו.

האם הוא משתק אותנו ומכניס אותנו לחוסר אונים?

האם הוא הופך אותנו לעבדות מבוהלות המנסות לפייס מלך מרוחק?

או שהוא מעורר אותנו להבין שמשהו יקר מאוד מונח כאן על הכף — החיים שלנו?

פחד יכול להפוך לדחף.

כאשר אמא שומרת על תינוק קטן, היא ערנית במיוחד. היא יודעת שהופקד בידיה דבר יקר ועדין, ולכן היא אינה נרדמת בשמירה.

כך גם יראת ראש השנה יכולה להיות קריאה להתעורר.

לא מפני שהבורא מבקש להפחיד אותנו, אלא מפני שהוא אומר לנו:

כל השנה החזקתי אותך גם כשהיית ישנה. עכשיו אני רוצה שתתעוררי אל החיים שלך. אני רוצה להיכנס אלייך יותר, לחיות איתך ולהעניק לך קשר עמוק יותר.

הפחד אינו חייב לגרש אותנו מן הבורא. הוא יכול לדחוף אותנו אל זרועותיו.

📖 חוברת מדהימה של חוה שמילוביץ לראש השנה ללא עלות (חובה לראש השנה!)

לזכות בדין — לא להוכיח שאת מושלמת

כשאנחנו שומעות את הביטוי ״לזכות בדין״, אנחנו עלולות לדמיין בית משפט אנושי. נדמה לנו שעלינו להציג תיק מושלם, לצבור מספיק נקודות זכות ולהוכיח שאין בנו חטאים.

אבל מי מאיתנו יכולה באמת לעמוד כך בדין?

מי יכולה לומר שתמיד פעלה בהתאם לערכיה, תמיד התפללה בכוונה, תמיד בחרה נכון, תמיד הזינה את גופה ונפשה ותמיד הייתה נוכחת עם האנשים שהיא אוהבת?

״כי לא יצדק לפניך כל חי.״

לזכות בדין אינו יכול להיות ניסיון להוכיח שאנחנו מושלמות.

אפשר לשמוע במילה ״לזכות״ גם את צליל הזַכּוּת — ניקיון, בהירות ושקיפות.

לזכות בדין פירושו להסכים להיות גלויה לפני הבורא.

להסיר את המסכות.

להפסיק להסתיר מעצמי את המקומות שבהם התרחקתי.

להודות בכנות: כאן נפלתי. כאן בחרתי מתוך פחד. כאן נטשתי את עצמי. כאן לא חייתי לפי האמת הפנימית שלי.

אבל מתחת לכל אלה יש בי רצון עמוק להיות קרובה אליך.

אני רוצה לחזור.

אני רוצה לחיות.

אני רוצה לבחור אחרת.

הבורא אינו מתבונן רק בנקודות שבהן נפלת. הוא רואה גם את כיוון התנועה של נשמתך. הוא שואל לא רק היכן היית, אלא לאן את מבקשת ללכת עכשיו.

ייתכן שאינך נמצאת עדיין במקום שאליו את רוצה להגיע. אבל לאיזה כיוון פונה הלב שלך?

מהו הווקטור של הנשמה?

לפעמים רגע אחד של רצון אמיתי, געגוע כן או תשובה פנימית משנה את המקום שבו האדם עומד. לא משום שהעבר נמחק כאילו לא היה, אלא משום שכעת הנשמה בוחרת לאן היא שייכת.

לא כעבד מפוחד, אלא כבת אהובה

אם נפגוש רק את החיצוניות של יום הדין, אנחנו עלולות להרגיש שעומד מולנו מלך מרוחק ומאיים. מולו אנחנו קטנות, נבחנות ומנסות לשרוד.

אבל בפנימיותו של היום טמונים רחמים עצומים.

אנחנו מוזמנות לגשת אל המלך כבנות, לא רק כעבדים.

בת אינה חייבת להסתיר את האנושיות שלה מאביה. היא יכולה לבוא עם הבושה, עם הטעויות, עם המקומות המבולבלים ועם הרצון להתחיל מחדש.

היא יודעת שגם כאשר אביה מציב לה מראה, הוא אינו מפסיק לאהוב אותה. הוא מבקש להשיב אותה לחיים.

ראש השנה מזמין אותנו למפגש של פנים בפנים:

״את פניך ה׳ אבקש״ — הפנימיות שלי מבקשת לפגוש את הפנימיות שלך.

ופנימיות הרצון האלוקי היא להיטיב, להחיות, לרחם ולהשפיע טוב לנבראים.

הדין מגלה שהחיים שלך אינם הפקר. הבחירות שלך חשובות. הנשמה שלך חשובה. את חשובה.

לא מזמינים חפץ למשפט. מזמינים אדם שיש לו בחירה, שליחות, נשמה ויכולת ליצור שינוי.

עצם ההזמנה מעידה על גדלותך.

להיות שותפה בכתיבת השנה החדשה

ראש השנה אינו משאיר אותנו במקום סביל, מחכות בפחד לשמוע איזו שנה נקבל.

הבורא מזמין אותנו להיות שותפות פעילות ביצירת השנה.

הגזרה העליונה קשורה גם לבחירה התחתונה: למה אני בוחרת להתחייב? במה אני בוחרת להיות נוכחת? מה אני גוזרת על עצמי לתת לנשמתי השנה?

אם המילה ״התחייבות״ מפחידה אותך, אפשר לשאול זאת אחרת:

מה אני בוחרת לתת לעצמי בשנה החדשה?

לא עשר החלטות גדולות שלא יחזיקו מעמד, אלא בחירה אחת אמיתית.

אולי את בוחרת לתת לגוף מנוחה וטיפול.

אולי את בוחרת לתת לנפש מרחב להרגיש.

אולי את בוחרת להפסיק להיעלם בתוך מערכות יחסים.

אולי את מבקשת לקבוע זמן קבוע לשיחה עם הבורא.

אולי ללמוד תורה שמזינה את ליבך.

אולי להכניס לחייך יותר שמחה, יצירה, תנועה או תפילה.

הקבלה הזאת אינה מחיר שאת משלמת כדי לקבל שנה טובה. היא הדרך שבה את פותחת כלי לחיים שאת מבקשת לקבל.

את אומרת:

השנה אני מתייחסת ברצינות לנשמה שהפקדת בי.

השנה אני מסכימה להיות נוכחת בחיי.

שאלות לקחת אל ראש השנה

לפני שאת נכנסת ליום הקדוש, נסי לפנות לעצמך כמה רגעים שקטים ולשאול:

• איזה רגש עולה בי כשאני חושבת על ראש השנה?
• האם אני פוגשת את הבורא כבת אהובה או כעבד מפוחד?
• באיזה תחום חייתי השנה מתוך הזנחה, ניתוק או אוטומט?
• איזה חלק בתוכי מבקש שאבחין בו?
• היכן אני זקוקה לעוד חיים?
• מה הנשמה שלי מבקשת לקבל ממני בשנה החדשה?
• איזה קשר עם הבורא אני מבקשת לבנות?
• מהו צעד אחד, קטן ועקבי, שיבטא את הכיוון החדש שלי?

אל תמהרי לענות תשובה יפה. הקשיבי לתשובה האמיתית.

העין הטובה שמביטה בך

כשתעמדי בראש השנה בתפילה, נסי לדמיין עין טובה, קרובה ומרפאה המביטה בך.

לא עין שמחפשת להשפיל או להאשים, אלא עין שמאירה את פנימיות הלב. עין שרואה את כל המקומות שבהם נפלת, ובאותו זמן רואה גם את הנשמה הטהורה שמעולם לא הפסיקה להתגעגע.

הבורא מביט בך ואומר:

כמה החיים שלך חשובים לי.

כמה אני רוצה שתפסיקי להזניח אותם.

כמה אני רוצה שתהיי חיה.

קחי את המבט הזה והפני אותו גם כלפי עצמך.

התייחסי ברצינות לגוף, לנפש, ללב ולנשמה שלך. הסכימי להיות נוכחת ברובד אחד שאולי לא פגשת בשנה שעברה. בחרי עבורך צעד אחד של חיים.

אינך צריכה להגיע לראש השנה מושלמת.

את מוזמנת להגיע נוכחת.

כנה.

חשופה.

מבקשת.

מוכנה להניח את השנה שחלפה ולהאמין שאינך מוכרחה לשחזר אותה.

זהו ראש השנה — ראש השינויים.

היום שבו את יכולה להביט אל תוך העין הטובה של הבורא, לשמוע אותו קורא לך לחיים ולענות:

ריבונו של עולם, אני רוצה לחיות את השנה הזאת איתך.

אני רוצה לפתוח את ליבי לאהבתך.

אני רוצה לבחור בחיים שנתת לי.

ואני מוכנה להתחיל מחדש.

״אם החיים שלך מעניינים כל כך את בורא העולם — הם צריכים להתחיל לעניין גם אותך.״